שתייוי נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקש, החייב בתיק הוצל"פ 01-99400-13-1 מבקש רשות ערעור על החלטתה מיום 19.5.13 של כב' רשמת ההוצל"פ אלדר זהבית שדחתה בקשתו להפחית את צו התשלומים החודשי שנקבע בהחלטה קודמת מיום 20.2.13, שניתנה לבקשתו להכריז עליו בתור חייב מוגבל באמצעים.

2.בהחלטה הראשונה אשר ניתנה על בסיס דו"ח של חוקר ההוצל"פ, נקבע צו תשלומים על סך 750 ₪ החל מיום 28.2.13, והגדלת הסכום לסך של 1,500 ₪ לחודש החל מיום 28.6.13.

על החלטה זו לא ביקש המבקש רשות לערער.

3.במקום להגיש בר"ע על ההחלטה הגיש המבקש לרשמת ההוצל"פ בקשה להפחית את התשלום החודשי בסך של 400 ₪ לחודש ולחילופין להשאיר את החיוב על סך 750 ש"ח על כנו.

בתאריך 19.5.13, ניתנה החלטה נשוא הבר"ע הדוחה את הבקשה להפחתת צו התשלומים תוך חזרה על מה שנאמר בהחלטה הראשונה, כי על המבקש ועל ילדיו הבגירים המתגוררים עמו, למצות את מלוא פוטנציאל ההשתכרות ובנוסף על המבקש לפרוע בשלב ראשון את חובותיו הפסוקים במסגרת תיקי ההוצל"פ בטרם יפרע חובות לנושים אחרים, באופן המהווה העדפת נושים.

4.בבקשה שבפניי חוזר המבקש למעשה על כל מה שנטען בהוצל"פ במסגרת הבקשה להכרזת חייב מוגבל באמצעים ואין עובדות חדשות אשר לא היו בפני חוקר ההוצל"פ או בפני הרשמת הנכבדה.

5.המבקש טוען כי איננו משתכר 10,000 ₪ כפי שקבעה הרשמת אלא 6,000 ₪, לאחר ניכוי חובו למעסיקה.

עיון בתלושי השכר שצורפו מגלה כי שכרו ברוטו של המבקש הינו 10,462 ₪ ומשכר זה מנוכות שתי הלוואות האחת לבנק הפועלים והשנייה לבנק לאומי, וסכום נוסף בגין יתרת חוב.

המבקש איננו יכול לקבל הלוואות שפירעונן משכרו באופן שבפועל איננו מקבל את השכר המלא, ולהשתמש בכך כטיעון כי שכרו נמוך ממה שהינו באמת.

לא ייתכן כי המבקש יחזיר חובות באופן הפוגע בזכויותיהם של הזוכים בתיקי ההוצל"פ לקבל תשלומים גבוהים, ולכן יש להתייחס לשכר המלא של המבקש גם אם בפועל מקבל פחות מכך.

6.כמו כן מסתבר כי המבקש משלם חובות מחוץ לתיקי ההוצל"פ כפי שהוא עצמו מציין בבקשה שבפניי, ויבקש כי תשלומים אלו יובאו בחשבון בקביעת גובה החיוב החודשי.

התנהלותו זו של המבקש מהווה העדפת נושים שביהמ"ש לא ייתן ידו לכך.

זכותם של הנושים אשר להם פסק דין חלוט לקבל את המגיע להם לפני נושים חדשים אשר המבקש יוצר מפעם לפעם.

7.טוען המבקש כי שתי בנות בגירות מתגוררות יחד עמו האחת משתכרת 1,800 ₪ לחודש והשנייה אינה עובדת בהיותה סובלת ממצב נפשי קשה עם ניסיון להתאבדות.

המבקש איננו מבהיר מדוע משתכרת הבת העובדת 1,800 ₪ לחודש בלבד, הרבה פחות משכר המינימום ומדוע איננה ממצה את מלוא יכולת ההשתכרות שלה.

בחקירה בפני רשם ההוצל"פ ציין המבקש כי בתו העובדת איננה "עוזרת לי בכסף".

לא ניתן לקבל טענה זו שכן אם הבת הבוגרת מתגוררת בדירתו של המבקש ונהנית מהשירותים כאשר חלק מהוצאות הבית מתייחסות גם אליה, אזי עליה להשתתף בהוצאות או לעזוב את הבית באופן שההוצאות יפחתו.

8.דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, מבלי צורך בתגובת מי מבין המשיבים.

יחד עם זאת ולפנים משורת הדין וכדי לאפשר למבקש להתארגן מצאתי להאריך את התקופה בה ישלם 750 ₪ לחודש לשלושה חודשים נוספים, דהיינו מיום 28.6.13 ועד 28.8.13 (כולל).